הבת שלי חזרה מאיזו מתקשרת
היא חזרה מוקסמת מהפגישה. משהו בתוכי גרם לי להתקשר ולקבוע פגישה איתה כבר למחרת! לא יודעת, נמשכתי לזה כמו מגנט. אולי בגלל המחלה הרגשתי שאם אני קיבלתי את החיים האלה בחזרה. אז אני מאמינה שיש לי איזו שליחות, אבל לא ידעתי מה. אני רק זוכרת שהיתה בי תשוקה ללמוד לרכוש ידע וכלים שיאפשרו לי להבין את נפש האדם, לא יודעת.. נפגשתי איתה למחרת, היא לא הייתה איזו מוזרה שלובשת בגדים מוזרים ומדברת עם כדור בדולח, ממש לא, היא כמוני כמוכם, דיברה מאוד לעניין, היא מתקשרת ומלמדת חיבור למודעות על . זה הקסים אותי ו94חלטתי ללמוד.
קיבלתי הבנות וכלים פרקטיים להתנהל בחיי היום יום, זה הפך עבורי לדרך חיים. הביטחון העצמי שלי עלה. אז הרחבתי ולמדתי רייקי, ימימה ועוד כל מיני.
רוני עדיין המשי=9A בטיפולים על טיפולים , הרופא יפנה אותו לבית חולים לקבל עוד טיפול ניסיוני דרך קרני UV אני חשבתי אחרת מהם. אני אמרתי לרוני שיש עוד אפשרות ואני יכולה לעזור לו, אני יכולה לטפל בו ולרפא אותו דרך מודעות, "מה אכפת לך? תנסה, תבין שפסוריאזיס היא מחלה פסיכוסומטית שמגיעה מלחץ ופחד ניתן לטפל בה דרך "הנפש". כי אני באמת מאמינה שאנשים עושים שינוי ומודעים לעצמם הם מגיעים לריפוי והחלמה.
בהתחלה הוא לא הסכים, הוא המשיך ללכת לטיפולים. לי היה ברור שהוא עושה טעות, הבטן שלי התהפכה הבטן שלי צעקה שזה לא נכון לו. הוא היה חוזר משם עם כל מיני כוויות בידיים ויותר מזה הוא חתם על טופס שיתכן שבחשיפה מוגברת הוא עלול לחלות בסרטן העור. לא אהבתי את זה, אמרתי לו "תן לי צ'אנס אחד, אם לא ילך תמשיך בטיפולים"
סוף, סוף הוא הסכים, כל הגוף שלו כאב מהכוויות, אבל לא היה לו מה להפסיד, התחלתי לטפל בו, הוא הבין והתמסר.
הייתי מניחה את הידיים עליו נוגעת בו ומרגישה את הכאב. הייתי עוצמת עיניים והיו עולות לי תמונות, והייתי מפרשת לו אותן, עצם ההבנה מכניסה את הלחץ והפחד לפרופורציות הנכונות, "זה לא כל כך גדול כמו שזה בראש שלך!" אמרתי לו. לאט, לאט חזר אליו הביטחון, הוא התחיל להאמין בעצמו והגוף שלו נמלא אנרגיות ומוטיבציה להתמודד ולנצח. חצי שנה של טיפולים, זה נעלם כלא היה, הוא היה בשוק, גם אני.
אותי זה דרבן להמשיך לטפל באנשים, ללמוד יותר, לקרוא ולרכוש עוד ידע וכלים בנושא מודעות, טיפול רגשי וריפוי גוף ונפש. אהבתי , אהבתי את זה מאד.
