"שיקוף הפוך"
אנחנו נורא אוהבים שמדברים איתנו "תכלס" בלי לבזבז את הזמן. אז אני אומרת "בואו נדבר תכלס"
ממה אנחנו מודאגים בדיבור התכלסי? הפרופורציה, זה מיד מעלה לנו בועות "הוא רואה בי רק את זה? הוא רואה גם את הצדדים האחרים שלי?" תמיד מלמדים אותנו להגיד לבן אדם חיזוקים חיובים "להרים לו" ואז להגיד מה לא בסדר. "אתה מדהים, כריזמטי, עוצמתי חזק אבל…." כשמישהו אומר לי "אבל" אני מתה "מה הוא הולך להגיד לי עכשיו? עד כמה זה מפריע לו?. שכחתי את כל הדברים הטובים שנאמרו קודם.
אני אומרת בואו נתחיל ממה שאנחנו רוצים להגיד בלי לדגור יותר מדי ובשאר הזמן נדבר על כמה מקום זה תופס בחיים שלי ונבהיר לאדם שמולי את הפרופורציה של זה.
"כשאתה מאחר" הנה אמרנו, התחלנו בזה. תגידו את 96ה כמו שזה בלי תוספות ובלי האשמות . יותר מזה אני אגיד לכם , "אתה מאחר" זאת האשמה. זה לוקח את השיחה למקום אחר. תתעכבו על כמה זה מהווה משקל בחיים שלכם . וכדאי להתחיל בשיקוף הפוך "כשמאחרים לי , זה גורם לי להרגיש תחושה של זלזול, יש בך המון מעלות שאני אוהבת, ואני אוהבת את מי שאתה. אני חושבת שאם תיקח את זה לתשומת ליבך זה יהיה מושלם" איזה יופי? מכאן אפשר רק לבנות קשר ולחזק. גם שוחחנו על העיקר. לא אתה הבעיה. "אתה" לא נושא כאן, האיחור הוא הנושא ולכן אפשר לדבר על הנושא מבלי לעורר תחושה של דיחוי.
אני רוצה להראות לכם סיטואציה יומיומית רגילה : האישה הגיע הביתה עם ציפייה: " אני עייפה אין לי כוח, הוא עם הילדים, בטח הם לא אכלו, לא שתו, לא מקולחים…"
היא נורא שלילית האישה. אני יכולה להבין אותה אבל תראו מה קרה. האישה כבר מגיעה הביתה עם ציפייה. עכשיו אם תגיע הביתה. והיא תראה שהכל מוכן ומסודר, הילדים ישנים אחרי מקלחת, הגבר עשה כלים אחרי ארוחת הערב היא תתמוגג. היא תאהב היא תשמח. אבל אם לא? כדי מאוד לגבר לשים שכפ"ץ. אני אומרת לא. שתי הסיטואציות הן נורא בעיתיות. למה? כי אם הכל מתוקתק את כועסת על עצמך על שהשמצץ אותו כל הדרך והאהבה שאת תעניקי היא סוג של פיצוי ולא ממקום אמיתי.
