אמא
אני חושב על האדם הראשון שחי על פני כדור הארץ, הוא נולד לכל השפע הזה, עצים, שמים, חרקים, הוא נהנה מהכל הוא למד תוך כדי איך להתנהל בכל הטוב הזה שהולך ומשתנה, פתאום קר, פתאום חם, ופרי שהיה על העץ למחרת הוא לא צומח יותר, חיות חדשות או כאלה שמשנות את צורתן, הוא הבין מהר מאוד איך לחיות איתם באידיליה מושלמת, זה לא שהיה לו משהו 90חר לעשות. זה לא שקיבלנו הכל בחיבוק, בכלל לא, אני כמעט בטוח שכשהאדם הראשון פגש לראשונה בחייה ענקית שואגת לעברו, הוא רץ לחפש מקום מסתור, הוא לא ידע למה? אבל הוא העדיף "להבין" תוך כדי שהוא בורח. אבל גם לצידם הוא למד לחיות, יותר נכון מהצד השני, במקרה הזה היה שווה לעבור לצד השני. האנושות למדה לחיות עם הכל, אסונות, משברים, סופות, מצוקות, הכל. והעולם הלך והתפתח והשתנה לנו מול העיניים ידענו פתאום לדבר ולהביע מה שרצינו בצורה יותר מזוקקת בעזרת מילים חדשות, והעולם המשיך להתפתח והתמלא בצבעים וגוונים חדשים,…הלך וגדל, מגדל בבל של שפות ודעות ודתות וזה מה שיפה, הכל כאן בכדור ויש כאן מקום לכולם. כל פיסה על אדמת הכדור הזה התפתחה לעולם שלם. אותי מעניין לדעת מתי היה הרגע שהאנושות אמרה זהו, עד כאן, די עם כל "הקבלה" הזאת. (חיוך) אתם יודעים..
אני עושה עם אמא שלי מדי פעם הליכה בפארק, בזמן ההליכה לרוב יש בנינו שקט, אנחנו שנינו מעדיפים להביט קצת מסביב לראות את העצים ואת החיות שרצות להם בדשא, את הדשא את החרקים הקטנים שמהלכים חיים שלמים בעולם הזה והנה לרגע אחד אני והחרק נפגשים ומאית השניה לאחר מכן התרחקנו זה מזה בלי שבכלל נדע אם ומתי או בכלל ניפגש שוב. לידנו היתה להקה של ברווזים, הולכים אחרי האמא בשורה, היא לא מביטה לאחרו, היא סומכת בדרכם כמו שהם סומכים בדרכה, זה נראה כאילו לכולנו יש כאן מקום והנה אנחנו גם באמת חיים באידיליה מושלמת.
באותה הליכה, אחרי זמן ממושך של שקט, גם מתוך חוסר אוויר, אמא שלי פתאום אומרת לי "אלון שמע קטע דלית חברה שלי תפסה אותי לשיחה ואמרה לי "את לא מבינה איזה שחור הבת שלי עושה לי ו=9Cבעלי, אני אומר לה "על מה את מדברת?" "היא אומרת לי "הבת שלי כבר שנה שלמה יוצאת עם בת זוג, מה אני עושה?" – מה זאת אומרת מה את עושה, זאת הבת שלך- אז היא אומרת לי "את צריכה להבין אותי את אמורה לדעת בעצמך כל העניין הזה, הבן שלך את יודעת…אלון הוא =D7א גיי" אז אמא שלי אומרת לה "לא… וגם אם כן, אז מה? מה הוא השתנה? הוא הפך לחוצן? מי את שתדברי ככה על הבת שלה, שתתארו אותה ככה, היא בן אדם בדיוק כמו כל אחד ואחת בעולם, ואם אלון יגיד לי שהוא הומו, אני אהיה מאושרת ואפילו אהיה מאושרת יותר ממנו, לדעת שיורדת ממנו אבן, סלע, והוא יהיה מי שהוא וחיי את החיים שלו כמו שהוא רוצה. אז מי את שתבואי ותחליטי מה הוא יהיה או מה הוא לא יהיה…ואלון אני רוצה שתדע שאם יש לך משהו להגיד פשוט תבוא ותגיד." ואז היא נעצרה ואמרה לי "אלון תסתכל" אני הייתי צריך את העצירה הזאת, לא היה לי אוויר, אני לא יודע אם זה ממה שהיא אמרה או מההליכה אבל זה היה נכון, היא אומרת לי "תסכל" ואני רואה אותה מזיזה בקבוק זכוכית שמישהו זרק שם, והראתה לי שורש שמבצבץ מהאדמה, "אתה רואה את השורש הזה? הוא יגדל ויגדל ויכול להיות שיהיה לעץ גדול ופראי או שיגדל לעץ קטן אבל מה שלא יהיה הוא רק יוסיף עוד יופי לעולם הזה אבל אם נעטוף את השורש בהמון שכבות ולא ניתן לשורש הזה לגדול הוא יגדל לממדים לא פרופורציונליים אם בכלל, בכל מקרה הוא לא יתפתח לאן שהוא יכל ולא ימקסם את כל היכולות שלו בוודאות.
אני פרצתי בבכי, התרגשתי מהשורש, אבל בעיקר הבנתי שהיא עשתה לי את העבודה והכינה לי את הקרקע נחיתה בטוחה. ומאז אנחנו רצים שם וכל פעם מביטים בשורש הזה שכבר הפך לניצן של פרח וידעתי שיש לנו חלק בהתפתחות הזאת שלו כי מי יודע איך הוא היה נראה אם בקבוק הזכוכית היה נישאר מוטל שם ומונע ממנו לקבל קרני שמש ולגדול. הוא המשיך לעמוד שם כאילו חיכה שנבחין בו…
